אפקה - מכללה אקדמית ל הנדסה ב תל אביב מדינת ישראל - משרד הביטחון איתור ברשימת הנופלים  עיריית רעננה משרד החינוך מחוז המרכז  Data | Tools | Maps | Last Survivors | Yad Vashem | Forum | Help
א-ד | ה-ט | י-נ | ס-צ | ק-ת

Monday, April 11, 2005

מירה בן ארי - כל עוד הכדור האחרון נושם במחסנית..




צילום: מארכיון המשפחה

האלחוטאית מירה בן-ארי עם בנה דני בן השנתיים


מירה - אתר "יזכור" - משרד הביטחון


לאחר קרב קשה ורב נפגעים מול כוחות מצריים עודפים החליט מפקד הקיבוץ, אברהם שוורצשטיין, להיכנע. בעודו נושא ממחטה לבנה ירה בו קצין מצרי. מירה, האלחוטאית שלו, חשה לעזרתו ומשראתה כי לא תוכל לסייע לו כיוונה את אקדחה לעבר הקצין המצרי, הרגה אותו ונהרגה מיד מיריות חבריו.
המטרה: תל אביב אמנון קפליוק על ספרו של רם אורן. הוצאת קשת, 352 עמ'
זמן אשה – גבורתה של מירה בן ארי,
בין אשדוד לניצנים - טבע ומורשת קרב
מי הם הקצינים?
קצין האס.אס לשעבר... הוא לא אחר ממח"ט גבעתי הראשון ומקימה- שמעון אבידן (קוך). אבידן נולד למשפחת סוחרים יהודים ענייה, בן 15 היה כאשר הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. בגיל 20 הוטל עליו ע"י המפלגה הקומ' להסתנן לשורות המפלגה הנאצית. בשנת 1933 שימש אבידן מפקד המחנה הנאצי "לחינוך מחדש..." על שם הורסט וסל ליד העיירה וייסמר. המחנה נועד להכשיר חניכו כחברי המפלגה הנאצית . בכירי המפלגה הנאצית ניבאו לו עתיד מזהיר, איש לא ידע כי מדובר ביהודי המרגל עבור הקומוניסטים. תווי פניו האריים, עינו ושערו הבהיר בלוית הציטטות שהרבה להביא מספרו של היטלר "מיין קמפף" סייעו לו להסתיר את מוצאו.כאשר נחשפה זהותו ע"י הגסטפו, חצה בחשאי את הגבול לצרפת והגיע בדרך לא דרך לארץ ישראל. בחורף 34 הצטרף לקיבוץ איילת השחר משם עבר לעין השופט, הפך לחבר פעיל בהגנה ובפלוגות הלילה של וינגיט. במלחמת העולם השנייה כיהן כמפקד " המחלקה הגרמנית" של הפלמ"ח. בן גוריון מינה אותו בעת הקמת חטיבת הדרום לעמוד בראשה. החטיבה נקראה בשם הקוד של אבידן בהגנה - "גבעתי".
קצין המורל: היה כמובן אבא קובנר. סופר ומשורר מפקד המרד בגטו וילנה, אשר הגיע לארץ במטרה לגייס תמיכה בתוכניתו לבצע מעשה נקם בנאצים. אך נשאב ע"י אבידן לשירות בחטיבה כקצין המורל. החטיבה הייתה ערב רב של חיילים והצורך להחדיר בהם רוח לחימה ומוטיבציה הוטל עליו. אבא קובנר חתום על עשרות רבות של "דפי קרב" רווי להט וחימה. פרסומים חטיבתיים אלו זכו לאהדה גם בקרב הישוב כולו והשיגו יעדם מעל המצופה, דמותו השנויה במחלוקת של קובנר צריכה להבחן בראי התקופה ומאורעות אותן נאלץ לחוות.
מה גרם למוחמד לכתוב הדברים ?
במארס 1948 שמונה שבועות לפני הפלישה המצרית לארץ, התלווה העיתונאי המצרי מוחמד הייכל אשר נשלח מטעם עיתונו לסקר את הכיבוש הצפוי של ארץ הקודש ע"י "לוחמי האל" המצרים, לסיור שטח בהול שערך מפקד גזרת מג'דל - (היא אשקלון) טארק ביי אל-אפריקי, מינויו של המופתי ידידו. השניים יצאו בלוית כוח גדול לאתר המארב הכושל לשיירת אספקה לקיבוץ ניצנים המכותר. בין הגבעות החוליות סמוך לדרך המוליכה מקיבוץ ניצנים לבאר טוביה נפגשו בכוח המצרי שהשתתף במארב. המראה שראה הייכל זעזע אותו עמוקות. השיירה אשר כללה בסה"כ שני משורינים בהם 12 לוחמים מגדוד 53 של גבעתי ומשאית האספקה נהוגה בידי אליקים בן ארי נקלעה למארב מצרי מתוכנן, אש תופת נפתחה על כלי הרכב אשר ניסו לחזור על עקבותיהם אך שקעו בבוץ. ניסיון החילוץ של המשורינים ע"י המשאית תחת אש לא צלח הכבל נקרע, אליקים במשאית מנוקבת הקליעים והצמיגים הקרועים הגיע לבסוף לניצנים. בקרב גבורה ללא כל סיוע הצליחו להגן על עצמם קומץ הלוחמים במשורינים במשך שעות רבות, בקרב הלוחמים היו פצועים והרוגים אך למרות התופת לא נכנעו והחזיקו מעמד. במהלך הקרב הסתערו כמאה תוקפים מספר פעמים על השיירה אך נכשלו... למרות הכוח הגדודי העדיף שעמד לרשותם ומפקדם הבריטי (העריק, שנהרג באחת ההסתערויות), נכשלו ניסיונותיהם. לבסוף לאחר השעה 3 אחה"צ חולצו הלוחמים ע"י תגבורת שהגיע בקרב החילוץ נפלו עוד שלושה לוחמים. הרוגים ופצועים ערבים רבים היו פרוסים מכל עבר כלי נשק תחבושות וציוד רפואי רב. הזעזוע גרם להייכל לכתוב מאמר מערכת נוקב אשר צוטט למעלה. והיווה ראשיתה של סידרת כתבות בנושא הלחימה בארץ ישראל. כותרת סידרת הכתבות היתה "להבות בארץ הקודש" והיא העמידה את הלחימה המצרית שבפתח, באור ראליסטי ועגום למדי.
מהו המקום עליו צופים הקצינים ? והכי חשוב, מהו המאורע הדרמטי העומד להתרחש בכל רגע ? המקום, גבעה הצופה ממרחק על קיבוץ ניצנים סמוך לצומת אשכולות של היום. ( לא להתבלבל מיקומו של קיבוץ ניצנים ב-48 היה סמוך לכפר הנוער ניצנים של היום) הזמן, יום א' השישי ביוני 1948. שעת דמדומים, המצרים מצויים בעיצומם של ההכנות לתקיפת הישוב. כוח פריצה גדול בסיוע טנקים שריוניות וארטילריה כבדה נערך משלושת הכיוונים. כוח החיפוי החמוש במקלעים כבדים מתמקם על גבעה חולשת במרחק 200 מ' מגדר הקיבוץ. כוחות מצריים שטפו זה מכבר את אשקלון ואשדוד מצבה של חטיבת הנגב רע מאד. אבידן וקובנר צופים על הישוב המכותר, האם הבינו את חומרתו של המצב? אבידן, ניצב בפני אחת ההחלטות הקשות בחייו. הקרבת הפרט על מזבח הכלל.. תשובות חלקיות בהמשך. חמישה חודשים קודם לכן. בינואר 48 , מגיעה מחלקת לוחמים מגדוד 53 בפיקודו של אברהם שוורצשטיין של גבעתי לתגבור ניצנים. הקיבוץ שינה פניו. בגינות הירק נחפרו תעלות. גדרות נוספות נפרסו, שקי חול נערמו בכל עמדה. המוקשים הבודדים שהיו ברשות המגינים הוטמנו. עבודה ותנועה בחצר הקיבוץ הפכה יותר ויותר קשה עקב אש צלפים ומרגמות מצריות. תעלות מקשרות נחפרו בין מבנה האבן הגדול לבית התינוקות, ולאזור האהלים. רוחם הנפולה של אנשי הקיבוץ נשענה על ההתרחשויות הקשות סביב, שירת אספקה לא הגיע זמן רב והמזון הלך ותמעט, הסיוע בכלי נשק וחיילים נוספים שהיה כה נחוץ לא הועבר. הצבא המצרי שטף את ניצנים בדרכו צפונה. ניצנים לא נכבשה במהלך ההתקדמות המהירה צפונה. עתה, לאחר שהתבצר הכוח המצרי בקו אשדוד גשר עד-הלום, התפנו המצרים לפרק את כיסי ההתנגדות בעורפם. ניצנים קיבלה עדיפות גבוהה עקב מיקומה סמוך לציר התנועה צפונה. נצורים ומנותקים מאספקה ומתחמושת וכלי נשק שהיו כה קריטיים לעמידתם מקבל המפקד אברהם.ש החלטה הכרחית, למלט מיד את הילדים והאמהות צפונה לבאר טוביה. רופא הקיבוץ נותן לכל ילד גלולת הרגעה בכדי שלא יבכו במהלך המסע הלילי ובכך יגלו את השיירה למצרים. בחסות החשיכה יוצא הכוח של גבעתי בראשותו של אברהם למסע הארוך. "מבצע תינוק" כפי שכונה מאוחר יותר עובר בהצלחה . לא לפני שחולפות להן שעות קשות ביותר על מירה בן-ארי בת-26 האלחוטנית של ניצנים. מירה מסרה את בנה היחיד דני בן השנתיים לידו של אברהם בכדי למלטו מהקרב הצפוי ( תמונתם המרגשת צורפה עבורכם כרמז). מבעלה אליקים אשר יצא בשיירה האחרונה מניצנים לפני חסימת הדרך, נפרדה בעל כורחה לפני זמן רב. אומץ, תפקידה החיוני כאלחוטנית היחידה היודעת כיצד לתפעל את המכשיר והאמונה בכוחו של הישוב לעמוד בהתקפה גרמו למירה להישאר בקיבוץ. רק בשעת לילה מאוחרת כאשר חזרו החיילים ממשימתם ודווחו כי הילדים כולם הגיעו בשלום יכלה להירגע. 3 ביוני, העצירה המצרית בפאתי גשר עד הלום המופצץ הביאה את המטכ"ל להחלטה שהגיע הרגע לכבוש את איסדוד היא אשדוד מידי המצרים ובכך לשנות את מגמת המלחמה מהגנה להתקפה. צמרת פיקוד דרום בראשותם של אבידן פונדק ואחרים פנתה לידין מאחורי גבו של י.אלון מפקד פיקוד דרום החדש.. לבטל ההתקפה הצפויה. ללא הואיל. המצרים המחופרים היטב והמצוידים בתחמושת וכמות חיילים עדיפה בהרבה התכוננו היטב הם למדו תנועת הכוחות הישראלים, תצפיתנים זיהו את תנועת הכוחות בשטח החשוף... בחסות החשיכה יצא הכוח הגדול ביותר שהעמיד עד לאותו זמן צ"הל להתקפה. לפתע שיגרו המצרים רקטות תאורה ופתחו בהרעשה יעילה ומדויקת על כוחותינו, ממערב לכביש החוף בדיונות המשתרעות עד לחוף הים הכביד החול העמוק על התקדמותה של חטיבת הנגב כלים שקעו וחילוצם גרם לעיכוב נוראי באיגוף הכוח המצרי. המצרים לא המתינו ופתחו בהסתערות משלהם. הקרב הוכרע באבדות כבדות לצד הישראלי, המורל היה בשפל חסר תקדים. גם מחלקתו של אברהם השתתפה בקרב על אשדוד, משימתם הייתה מארב על הכביש המחבר את אשדוד ואשקלון במטרה למנוע התקדמות אספקה לכוח הלוחם. החיילים הישראלים המוכים נמלטו על נפשם בין הדיונות והמצרים מזנבים בהם, מחלקתו של אברהם לא האמינה מראה עיניה כאשר זיהתה את חיילנו רצים עם חבריהם הפצועים לכוונם. אברהם נתן את פקודת הנסיגה, ויחד עם חילי החטיבה נמלטו אל תוך ניצנים. בין החיילים שהגיעו לניצנים היה המשורר יהודה עמיחי אשר סחב את חברו הטוב שנפצע אנושות על גבו עד לשער הקיבוץ. כאשר נתפנה להגיש לו סיוע מצא שהוא מת. מאוחר יותר כתב עמיחי: ..." נשאתי את חברי על גבי, ומאז אני חש את גופו המת תמיד כמו רקיע כבד עלי." מירה האלחוטאית המשיכה להפציר בפיקוד החטיבה "שילכו מיד תגבורת נשק ואספקה, המצרים בשערנו". החלטתו של אבידן להימנע מלתגבר ולסייע לניצנים שנויה במחלוקת עד היום... בשעה 11 בלילה פתחו המצרים בהפגזה כבדה על ניצנים. ההרעשה נמשכה עד לעליית השחר... אלפי פגזים ריסקו כל מבנה כל עמדה, מגני הקיבוץ נפגעו בעמדותיהם, הפצועים הובהלו לבית האבן במרכזו. המצב הלך והחמיר. עם שחר פרץ כוח שריון מלווה בהמוני חיילים מצריים את גדרות הקיבוץ. מירה שידרה קריאת מצוקה נואשת, מהפיקוד הגיע הודעת הרגעה לקונית. לא הייתה עוד תיקווה. עוד ועוד לוחמים נפגעו ונהרגו.בשעה 11 בבקר התקדמו הטנקים המצרים אל העמדות האחרונות סמוך למבנה האבן, המקלעים והרובים של המגינים לא הצליחו אלה לגרד את שריון הטנקים. חיילי הרגלים המצרים החלו עוברים עמדה ולחסל המגינים אשר חלקם נותר ללא תחמושת.אברהם שוורצשטיין הבין כי הקרב נואש. הועברה פקודה לסגת למבנה האבן. אחרוני הלוחמים נשאו הפצועים למבנה. "המצרים בתוך הקיבוץ..." שידרה נירה. בכוחות אחרונים ניסה אברהם למלט כוח מגינים דרך הוואדי הנסתר מאחורי מבנה האבן. לוחם אחד בלבד הצליח למלט נפשו מהתופת שהמטירו המצרים על הנמלטים. בידי אברהם לא נותרה ברירה, הוא זינק מבית האבן בידו גופיה לבנה לאות כניעה. אש האויב פסקה בבת-אחת, שלושה קצינים מצרים עלו מולו בראשם מפקד הכוח עבד אל מונעים חליף, כאשר הגיע אברהם אל מול הקצינים שלף עבד את אקדחו ולמול ענייהם הנדהמות של אחרוני מגני ניצנים ירה לעברו 3 כדורים והרגו. מירה לא ידעה את נפשה, ויצאה לעבר אברהם. לפתע שלפה את אקדחה וירתה בראשו של הקצין המצרי . חבריו הרגו אותה מיד. קיבוץ ניצנים נכנע . אחרוני הלוחמים נלקחו ברכבת לשבי בקהיר. באותו היום פרסם אבא קובנר "דף קרבי" ללוחמי גבעתי בו הוקיעה את כניעתם של מגני ניצנים. כתם הוטבע באנשי ניצנים הנותרים, כתם לא מוצדק שהעיק על אנשי ניצנים שנים רבות. לאחר החזרה מין השבי החליטו אנשי ניצנים בניהם 9 אלמנות ו-14 יתומים להקים חזרה את הקיבוץ, אך בחרו מקום מרוחק כ 3 ק"מ ממיקומה ההיסטורי של ניצנים. הזיכרונות, ההורים, האמהות והאבות שנפלו בשבילי הקיבוץ הישן היו מעבר לכוחותיהם.
אפילוג
"למרחב הדרום חזרה השלווה. נדמו קולות הקרב מחולון עד חולקיאת שוררת דממה.ורק לעת לילה שעה שהלבנה מאירה את שדות הקרב העזובים, שוב לוחשת הרוח כאז, אותות הקרב האחרונים עוד מעט ויעלמו. העשב יצמח ויכסה את מחסניות המקלעים החלודות את עקבותו של האדם הקטן אשר נאבק על הארץ הזו... " אורי אבנרי חייל גבעתי.
נפצע קשה בעיראק אל-מנשייה בדצמבר 48. הועתק בהתרגשות רבה, משלט העץ המוצב בעמדת הקרב בניצנים בא נפל יוסף נתנזון ז"ל כ"ט באייר תש"ח יוני 1948 מקיבוץ ניצנים ההיסטורי לא נותר הרבה למעט מבנה האבן - בית האפנדי-"הארמון" שנקנה ע"י ק.ק.ל ב-1942 ושימש למעשה כגרעינו של הקיבוץ, ומס' חפירות ועמדות קרב. האתר השוכן סמוך לכפר הנוער ניצנים משנה פניו בימים אלו, מוזיאון לכבודה של "האישה הלוחמת..." מוקם במבנה האבן המרשים העובר שיפוץ מקיף כך גם סביבתו. פנו לעצמכם שעה שעתיים לביקור
במקום, לפני או אחרי טיול החולות המדהים שזה עתה ערכתם...
יואבאלון
http://www.jeeptrip.com/





0 Comments:

Post a Comment

<< Home